מדריך קצר למוזיאון
דימויים של כישוף: המכשפה היא דמות אשר כבשה את דמיונם של אנשים במשך אלפי שנים. היא מסמלת כוח נשי ושחרור, ואת החוכמה הנובעת מקשר עם העולם הטבעי. חלק זה בוחן מכשפות מהפולקלור והאגדות, כמו מורגן לה פיי ואמא שיפטון, ומהספרות, כמו קאטי סארק של רוברט ברנס, מג מריליס של ג’ון קיטס, ושלוש המכשפות מ”מקבת” של שייקספיר. כמו כן, הוא בוחן ארבעה סמלים של כישוף – החתול, הכובע, המטאטא והקלחת.
רדיפה: התערוכה העיקרית בתצוגה זו היא “דמונולוגיה” מאת המלך ג’יימס הראשון, ספר שתוקף כל מיני אמונות עממיות וקסמים, כולל השימוש באבני קסם והאמונה בפיות. תצוגה זו מציגה גם את סוג השרשראות ששימשו להתעללות בחשודים. ישנו גם כיסא שקילה למכשפות, ששימש לסיוע לאנשים שהואשמו בכישוף על ידי שקילתם מול התנ”ך – אם הם היו כבדים יותר מהתנ”ך, הם הוכחו כחפים.
צמחי מרפא וריפוי: ידע בתרופות צמחיות היה חלק חשוב במיומנותה של המכשפה. רופא קונבנציונלי היה גובה סכום כסף רב כדי לטפל במישהו, אך המכשפה (או האישה החכמה, כפי שהעדיפה להיקרא) הייתה שמחה עם כמה ביצים או כיכר לחם. בנוסף לשימוש בצמחי מרפא, היא יכלה לדבר לחש על החולה, או לתת לו מים שנשפכו על אבן קסם. שריפת נר קסום היא סוג של קסם ריפוי שעדיין בשימוש תכוף כיום.
קסם עממי: מגוון יוצא דופן של חפצים משמשים בקסם עממי. שרשראות עשויות מעצמות נחשים, אבנים בעלות צורות מוזרות, חתיכות נחושת שנשחקו לצבעים נפלאים… לרובן יש קשר לעולם הטבע, ולכולן יופי מוזר משלהן. סוסון ים, ארנק בתולת ים, עצמות דגים וטפר לובסטר הן דוגמאות לכישוף ים בעל משמעות מיוחדת כאן בקורנוול.
בקתת האישה החכמה: כאן האישה החכמה מדברת עם מבקריה. נראה שהיא יודעת עליכם יותר ממה שהיא צריכה, והיא תעודד אתכם “להסתכל למעלה, להסתכל למעלה, כי יש מקומות אחרים ודברים אחרים!” החדר מלא בכלי מלאכתה – רבים מהם חפצים יומיומיים, אך למרות זאת הם מלאים בקסם. מצוף דיג מזכוכית ירוקה הוא כדור הבדולח שלה; מסמר ישן ניתן לדקור באדמה כדי לגרש מחלה. וכמובן שהיא מוקפת בחבריה החיות. היא חכמה מספיק כדי לדעת שלא רק לבני אדם יש כוחות קסומים.
הגנה: קסם הגנה קשור קשר הדוק לקסם ריפוי. הוא מגן מפני מחלות ומצער, ויכול גם להביא מזל טוב. קמעות הגנה מגוונים מאוד ולעתים קרובות הסמליות שלהם מורכבת ועתיקה. קמעות בצורת יד מורמת, וחרוזי זכוכית כחולים יפהפיים כמו עיניים, נמצאים בשימוש לפחות אלפיים שנה. פליז מסוסים הם גרסאות מודרניות של קמעות המשקפים ומחקים את כוחה של השמש. פרסות פרסה מהדהדות את צורת הירח, וסוסים הם בעצמם חיות קסומות – זנבותיהם וגולגולותיהם משמשים גם כקמעות. כמובן שהחיה הקסומה מכולן היא החתול – הנחת גופת חתול בגג תבטיח שרוח החתול תצוד כל אסון, בדיוק כפי שחתול חי צד חולדות ועכברים.
קסם בזמן מלחמה: תצוגה זו מציגה כמה מהדרכים בהן אנשים השתמשו בקסם כדי לעזור להם להתמודד עם הלחץ והסכנה של המלחמה. רבים מהקמעות נוצרו על ידי חיילים בשוחות במהלך מלחמת העולם הראשונה. כריות הסיכה של הקייזר והיטלר היו דרך קומית להעלות את המורל, אך הם גם שאבו מהשימוש העתיק בקסם דימוי כדי להפיל אויב.
קללות וקללות נגד: מכשפות מודרניות רואות קללות כמשהו שמכשפות הואשמו בו (והאם מכשפות עדיין מואשמות), אך לא כחלק ממלאכתן. עם זאת, כפי שמראים החפצים בסעיף זה, בעבר אנשים ניסו לפעמים להשתמש בקסם כדי לפגוע במישהו. לעתים קרובות זו הייתה דרך להשיב תקיפה למישהו שניצל לרעה את כוחו, כמו בתמונה הסרוגה של סמלת ב-ATS (ענף הנשים בצבא) שהתעללה בגיוסיה הצעירים. אם האמנתם שקלוללתם, יכולתם להשתמש בקסם כדי להחזיר את הקללה למכשפה. הדרך הנפוצה ביותר לעשות זאת הייתה להשתמש ב”בקבוק מכשפה” מלא בשתן וסיכות.
אוסף רישל: בשנת 2000 המוזיאון השיג אוסף גדול של חפצים נסתרים, רישומים וכלי פולחן שהיו בבעלותו של ג’.ה.וו. אלדרמנס. החפצים מעוצבים בקפידה, ולעתים קרובות כוללים דימויים מיניים המסמלים אנרגיה יצירתית. חלקם הם קסם עממי, אך נראה שרובם קשורים לסוג כלשהו של קבוצה נסתרת שאינה מוכרת כיום.
דודאנים: דודאנים התפרסמו בזכות ספרי וסרטי הארי פוטר. המראה האנושי של השורשים, והעובדה שיש להם תכונות הזייתיות, הפכו את הדודאנים לקסומים ביותר מבין כל הצמחים. באופן מסורתי, כלבים שימשו כדי למשוך אותם מהאדמה, שכן צליל השורש הצווח היה הורג את כל מי ששמע אותו.
האלה: האלה קשורה קשר הדוק לכישוף מודרני. עבור מכשפות רבות כיום “כל האלות הן אלה אחת” – נערצת בשל הקשר שלה לכדור הארץ ולטבע, וסמל לכוח הנשיות. במיתולוגיות עתיקות, אלות רבות קשורות לקסם: האלה המצרית איזיס, האלות היווניות הקטה ופרספונה, דיאנה אלת הירח הרומית, והאלה הגרמאנית הולה (שהפכה לאם האווזה של אגדות).
גברת הארנבת: פסל זה נוצר על ידי ליונל מיסקין בשנות ה-60. הוא הסביר שמטרתו הייתה לשלב את דמותן של “בנות הארנבים” המפורסמות דאז ממועדון הפלייבוי עם “הזדהויות שבטיות עתיקות עם בעלי חיים מסוימים… המכילות את הידע והחוכמה העמוקים של הטבע”. שתי הרקדניות המצוירות על הדמות מסמלות את “מוזיקת הקיום”.
האל בעל הקרניים: בספרה “אל המכשפות”, הארכיאולוגית מרגרט מאריי הציעה שכאשר מכשפות הואשמו בסגידה לשטן, הן למעשה סגדו לאל עתיק של הטבע והטבע. אין ספק שמיתולוגיות רבות מציגות אל בעל קרניים. פראותו, איחודו בין החיה לאדם, ואופיו המיני לעיתים באופן גלוי, אולי הובילו לכך שהוא נהפך לדמוני, אך עבור אנשים רבים כיום, אלה אינם היבטים של עצמנו או של העולם שיש לפחד מהם או להגביל אותם, אלא מקובלים וחוגגים.
פיסקיס ואנשי פיות: פיסקיס ופיות הן גרסאות פולקלור של רוחות הטבע ורוחות האבות הקדמונים שהיו מרכזיות באמונותיהם של אבותינו הרחוקים. הן בלתי צפויות ושובבות, אך יעזרו לאנשים שהם מחבבים – לפעמים אפילו נותנות להן כוחות קסומים. תמונות קטנות של פיסקיס עדיין פופולריות על מחזיקי מפתחות ומגנטים למקרר הנמכרים לתיירים בקורנוול למזל טוב.
ניבוי עתידות: ניבוי עתידות פירושו חיפוש ידע על דברים שאחרת לא היו ניתנים לדעת. אחת השיטות העתיקות ביותר היא התבוננות במראה או בכדור בדולח בתקווה לראות צורות שינבא את העתיד או יענו על שאלה. המראה הכהה והגדולה והיפה שימשה את מייסד המוזיאון, ססיל וויליאמסון, והיא אחת התערוכות הפופולריות ביותר שלנו. אך היו סוגים רבים אחרים של ניחוש עתידות, כולל זריקת חפצים על לוח או מחצלת, הטלת עופרת או שעווה מותכת למים וקריאת עלי התה או שאריות הקפה שנותרו בכוס.
כישוף וקסם כיום: מבקרים במוזיאון שואלים לעתים קרובות, “האם עדיין יש מכשפות כיום?” יש, אך ייתכן שהן לא מה שמצפים. ארגונים כמו המסדר ההרמטי של שחר הזהב, ואנשים כמו אליסטר קראולי, דורין ולינטה וג’רלד גרדנר, עזרו להמציא מחדש את הקסם כמשהו שעדיין יש לו מקום בעולם המודרני. אך העיסוק בכישוף כיום הוא מגוון להפליא, מגוון ומתפתח ללא הרף, כפי שמדגימות התצוגות בגלריה זו.
ההיסטוריה של המוזיאון: המוזיאון נוסד על ידי ססיל וויליאמסון, אשר התעניין בכישוף כילד, כאשר מיהר להציל אישה שהואשמה בהיותה מכשפה, בזמן ששהה אצל דודו בדבון. בשנת 1938 נשלח לגרמניה כסוכן חשאי כדי לחקור את התעניינותם של הנאצים בתורת הנסתר. עבור סיפור השער שלו הוא המציא את מרכז המחקר לכישוף – ולאחר המלחמה הוא הפך אותו למציאות: מוזיאון הקסם, הכישוף והאמונות הטפלות באי מאן. ג’רלד גרדנר, מייסד הוויקה המודרנית, היה “המכשפה התושבת” של המוזיאון. לרוע המזל, ידידותו של ססיל עם ג’רלד גרדנר התפרקה, וססיל העביר את חלקו באוסף לבורטון-און-דה-ווטר בקוטסוולדס, ולאחר מכן, בשנת 1960, לבוסקאסל. בשנת 1996 פרש ססיל וויליאמסון ומכר את המוזיאון לגרהם קינג, שכישוריו הטכניים והעסקיים אפשרו לו להתפתח למוזיאון עצמאי מצליח בעל מוניטין בינלאומי הולך וגדל. גרהם היה הראשון שהזעיק את המוזיאון כאשר השיטפון ההרסני שטף את בוסקאסל ב-16 באוגוסט 2004. מבצע הניקיון הפך להזדמנות עבור צוות המוזיאון לשמר ולחקור את האוסף, והמוזיאון נפתח מחדש עם תצוגות חדשות בכל רחבי המוזיאון, וראה יותר מבקרים מאי פעם. ב-31 באוקטובר 2013, גרהם העניק את המוזיאון לסיימון קוסטין, מנהל מוזיאון הפולקלור הבריטי, אשר מרחיב ומפתח את האוסף, והוסיף חלל לתערוכות מיוחדות, מה שמבטיח שהמוזיאון ימשיך לעורר השראה ולעורר עניין בקרב אנשים מכל רחבי העולם.
תיקונים, עריכות והצעות תרגום יתקבלו בברכה. אנא צרו קשר עם צוות המוזיאון.